בגישת החיבור אנו מתמקדים בצורת מחשבה שהיא מחברת בין אנשים ולא מפרידה.
כל צורת מחשבה שמסתכלת על האחר כנפרד ממני כלא שייך אליי יותר, ככזה שלא מעניין אותי הטובה והרווחה שלו לא נכנסת לשיטת החיבור. שיטת החיבור מניחה כי אנחנו ממשיכים להיות חלק מאותו תא כאשר אנו נפרדים מהקשר הזוגי כאשר אנו הורים לילדים ובעלי רכוש משותף לכן לא ניתן באמת להפריד את הפרטים המרכיבים את אותו תא אלא ליצור שינויים ועדכונים בקשר כמו עדכון גרסה והרבה פעמים שדרוג גרסה לקשר שאחרי הגירושין יכול להיות טוב יותר, מפותח יותר, עם תקשורת מקרבת ולא תקשורת מפרידה, אטמוספירה נעימה, חברות ורעות ללא ניכור וזרות.
פעמים רבות אנשים מתערבבים יתר על מידה עם בני זוגם, התערבבות ריגשית ללא שימת גבולות בריאים בינם לבין בן הזוג, מה שמוביל להטחות, ביטול הדדי, ירידה ביכולת להגדיר מי אני ומי אתה, איבוד של הייחודיות של כל אחד מהם ובכך מגיעים לשוקת שבורה בקשר הזוגי ומבקשים להיפרד.
הבקשה שלהם מעצמם היא במילים אחרות להיפרד מהתלות שהם יצרו אחד בשני, ללמוד חוסן ועצמאות ובניית עמוד שידרה פנימי של כל אחד, בה כל אחד מהם הופך להיות שלם בפני עצמו ולא מנסה להשלים עצמו דרך בן הזוג, יצירת גבולות בריאים אשר היטשטשו לעיתים דרך התערבבות ומקום שכל אחד ממשיך בצמיחה ובגדילה שלנו בחיים. הנחת עבודה היא כי אנשים מהווים תא מסוים כמו תא בגוף והם מרכיבים אותו, כאשר התא הזה עובר שינוי זוגי זה לא אומר שהאנשים מפסיקים להרכיב את אותו תא אלא רק הפונקציונאליות של התפקיד שלהם משתנה באותו תא בגוף למשל.
ככל שאנו לומדים להגדיר צרכים משותפים של בני הזוג, ויוצרים מכנה משותף רחב גם כאשר הם מתגרשים כך הפונקציונאליות המשתנה שלהם בתוך התא לא תזעזע ותבקע את התא כולו אלא תשמור על שלמות ובריאות התא וזו המטרה שלנו בבואנו ליישם בחיים את שיטת החיבור.
